החלטה בתיק בש"א 1770/05

1.        עניינה של החלטה זו הוא בשאלה, האם יש להסיר את החיסוי אשר הוטל על הליכי הביניים שהתנהלו בין הצדדים, במסגרת בש"א 814/05 ושבמוקדן עמדה טענת המבקשת להפרת פטנט ישראלי מס' 81450.

2.        המבקשת הגישה כנגד המשיבות בקשה למתן צווי מניעה זמניים שונים, אשר תכליתם נועדה למנוע את הפרת הפטנט וניצול האמצאה הגלומה בו. הצווים המבוקשים ניתנו בתחילה כסעד ארעי במעמד צד אחד, הושארו על כנם גם לאחר דיון ראשוני במעמד הצדדים ואושררו פעם נוספת בהחלטתי מיום 1.5.05. בשולי אותה החלטה, ולאור העובדה שעל יסוד הסכמת הצדדים נוהלו הדיונים בתיק בדלתיים סגורות, בהתאם לסעיף 68(6) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, התרתי להציג הסתייגות של כל מי מהצדדים, בכל הנוגע למתכונת פרסום ההחלטה. לאחר קבלת תגובות הצדדים הוריתי על פרסום ההחלטה במלואה.

3.        עתה עותרת המבקשת, מכוח סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט, להתיר את פרסום כל מסמכי ההליך שנוהל במסגרת בש"א 814/05, למעט מספר עניינים המפורטים בסעיף 7 לבקשה. טענת המבקשת בתמצית היא, כי הסרת החיסוי מתבקשת לנוכח העובדה שלא מצוי בתיק כל מידע המהווה סוד מסחרי. גם העניין שמלכתחילה ניתן היה לסבור שיכול לדור בגדר הקריטריון של סוד מסחרי, התברר כדבר הידוע כבר ברבים, כעולה מהמוצג מש/5, אשר הוגש בתיק העיקרי. מכאן טענת המבקשת, כי היא נתנה את הסכמתה לניהול ההליך בדלתיים סגורות אך ורק כדי שלא לעכב את מהלך הדיון, ומבלי לדעת את טיבם של הסודות המסחריים העתידים להיחשף. מכל מקום, טענתה היא כי עמדה דיונית של בעלי הדין לחיסוי הליכים אינה מהווה, כשלעצמה, הצדקה לסטייה מעקרון פומביות הדיון.

           לחלופין עותרת המבקשת להתיר את פרסומה של הבקשה למתן סעדים זמניים ואת החלטת בית המשפט מיום 27.2.05, שבה ניתנו צווים ארעיים, זאת על-מנת שתחולתם המדויקת של הצווים הזמניים תהיה ניתנת לפרסום.

4.        משיבה מס' 1 מתנגדת לבקשה הן מטעמים דיוניים והן לגופם של דברים. משיבה מס' 2 לא הגיבה לבקשה, על-כן ניתן לראותה כמי שאינה מתנגדת למבוקש בה.

           ברובד הדיוני טוענת משיבה מס' 1, כי מכיוון שהדיון בדלתיים סגורות והחיסוי מכוחו התבססו על הסכמת הצדדים, לא ניתן לבטל את ההחלטה אלא על דרך של עתירה לביטול ההסכמה. עוד היא טוענת לשיהוי בהגשת הבקשה ולהעדר תמיכה בה בתצהיר. 

           לגופם של דברים טוענת משיבה מס' 1, כי ההצדקה לסגירת הדלתיים עומדת בעינה, הואיל ובחומר שהוגש על-ידה היא חשפה את הטכנולוגיה המיושמת במערכות מתוצרתה והמשקפת ידע סודי שברשותה. בנסיבות אלו ולנוכח העובדה שמדובר אך בהחלטה בהליך ביניים, שהיא מטיבה לכאורית בלבד, סבורה משיבה מס' 1 כי יש להותיר את החיסוי על-כנו.

5.        לא מצאתי ממש בנימוקים הדיוניים אשר הועלו בתמיכה לדחיית הבקשה להסרת החיסוי:

           ראשית, בנסיבות העניין לא היה צורך לצרף תצהיר בתמיכה לבקשה, מכיוון שהתצהיר נדרש אך לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה. בענייננו, העובדות עליהן נסמכת הבקשה דנן, המבוססת בעיקרה על טענות משפטיות, נדלו מתוך פרטיכלי הדיון והמוצגים שהוגשו במהלכו, וליתר דיוק - מתוך עדויותיה ומוצגיה של המשיבה עצמה.

           שנית, אין לייחס למבקשת שיהוי בהגשת הבקשה, משזו הודיעה על כוונתה לעתור להסרת החיסוי עוד במסגרת תגובתה לעניין עצם פרסום ההחלטה. כל שכן אלה הם פני הדברים, משלא עלה בידי המשיבה מס' 1 להצביע על נזק כלשהו - דיוני או מהותי - אשר נגרם לה עקב השיהוי הנטען. כידוע, לא עצם חלוף הזמן כשלעצמו הוא המצדיק דחיית הליך בשל שיהוי, אלא נדרש דבר-מה נוסף בדמות הסתמכות ושינוי מצב לרעה או נסיבות המלמדות על וויתור או מחילה מצד התובע  (ע"א 410/87 עיזבון המנוחה ליברמן ז"ל נ' יונגר,פ"ד מה(3) 749, 756 מול ב').

           שלישית, בהחלטתי מיום 11.5.05 עמדתי על שיקול הדעת הרחב הנתון לבית משפט שהחליט על קיום ההליך שלפניו בדלתיים סגורות לשוב ולבחון - במסגרת סמכותו לפי סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט - אם המטרה שלשמה נסגרו הדלתיים עומדת בעינה. אמנם הדברים נאמרו שם בהקשר לאפשרות לפרסם את פסק הדין או ההחלטה שניתנו בסיומו של הליך שהתנהל בדלתיים סגורות, אולם הם יפים גם לעניין התרת פרסומו של החומר המצוי בתיק. לדידי, שיקול הדעת השיפוטי בעניין זה אינו נגרע גם מקום שסגירת הדלתיים נעשית על יסוד הסכמה דיונית של הצדדים, זאת לנוכח חשיבותו היתרה של האינטרס הציבורי הגלום בעקרון פומביות הדיון. ברוח זו נפסק ברע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ(פ"ד נג(1) 26, 45 מול ו'), כי "הסכמה דיונית בין בעלי הדין לחיסוי ההליכים אינה, כשלעצמה, עילה לסטייה מעקרון פומביות הדיון". אמנם הדברים נאמרו שם בהקשר לסמכות בית המשפט, שלא לשעות מלכתחילה לבקשת הצדדים לנהל את ההליך בדלתיים סגורות, בעוד שבענייננו מדובר בהתרת חיסוי בדיעבד, אולם הגיון הדברים חל גם כאן.

6.        אף-על-פי-כן, סבורני כי לעת עתה יש להותיר את החיסוי על כתבי בי-דין, הפרוטוקולים המוצגים וכל יתר החומר המצוי בתיק. הטעם לכך נעוץ בטיבן ומהותן של החלטות בנושאי סעדים זמניים, כהחלטות ביניים הקובעות ממצאים לכאוריים בלבד. אכן, כבר בשלב זה ניתן לקבוע כי עצם קיומם של "החורים" המצויים בבלוקי התאורה המיוצרים על ידי משיבה מס' 1 אינם בגדר סוד מסחרי, כפי שצוין בהחלטתי מיום 11.5.05, אולם לא מן הנמנע שפרטים נוספים הנוגעים לקיומם של חורים אלה ולהשלכותיהם על פעולת המערכות המיוצרות על-ידי המשיבה - אשר טרם לובנו באופן מממצה ומעמיק בשלב הנוכחי של ההליכים - יתבררו כסוד מסחרי, עם הגשתן של ראיות נוספות ומיצוי חקירות העדים מטעם הצדדים. בנסיבות אלו, לא יהא זה מן הראוי להטיל על משיבה מס' 1 את הסיכון שבחשיפת חומר ראיות ששאלת סודיותו נבחנה באופן לכאורי בלבד. ואכן, המבקשת עצמה מצאה לנכון לסייג את בקשתה להסרת החיסוי לגבי עניינים שונים שבירורם לא מוצה, כמפורט בסעיף 7 לבקשתה.

7.        לאור האמור, החומר המצוי בתיק בש"א 814/05 יישאר בשלב זה חסוי עד לתום ההליכים בת"א 7076/05 או עד למתן החלטה אחרת, לפי המוקדם. עם זאת, אינני רואה מניעה לפרסום הבקשה למתן סעדים זמניים ואת החלטתי מיום 27.2.05.

8.        בנסיבות העניין אין צו להוצאות.